אורלי התחילה את דרכה כמעצבת גרפית אך עם השנים החלה להתמקד בציור וכבשה אותנו עם היצירות הכל כל מגוונות שלה
"ציורי לעיתים אקספרסיביים, סוערים, עתירים בצבע ובתנועה, ולעיתים שלווים עדינים וליריים – ממש כמו החיים עצמם…"
שתי קריירות מרכזיות מילאו את חיי: עולם ההדרכה והניהול ועולם הפרסום. לצידן, האומנות שלי. לכאורה בשוליים, אך בעולם שלי היא תופסת נפח עצום. עבודותיי נעשות בדיו שחור על נייר לבן. אין בהן מחשבה. היד לוקחת אותי לאן שלוקחת. הן נוצרות מתנועה, ובתנועה, וסגנונן משתנה כמו ההתנסויות בחיים. הן כמו כתב ידי. יש בהן מפגש של השפעות שבטיות וקמאיות; הקווים של פיקאסו, שילה וקלימט ורישום אחד של אומן בלתי ידוע שהיה תלוי בבית סבתי. בעלים של עסק לשיווק דיגיטלי, הקיים כבר 10 שנים. בעלת תואר ראשון ושני בפילוסופיה. גרה בתל אביב.
שמי מיכל חן אהרון, ציירת ומעצבת אמנות, בת 32 מראשון לציון.
את הציור הראשון שלי מכרתי בשנת 2013 ואם מישהו היה אומר לי שבזה אעסוק בעתיד לא הייתי מאמינה.
לפני 7 שנים קמתי בבוקר לכבות את השעון המעורר בבכי ובאותו היום עזבתי את העבודה כשכירה במשרד בידיעה שאני חייבת שינוי .. בלי לדעת מה הוא.
לאחר כמה ימים העלתי לרשת רישום קטן והוא נמכר מיד.
עם הזמן התחביב הזה הפך לעסק שקיבל את צורתו הסופית רק בשנה האחרונה, בה הספקתי למכור את יצירותיי לבתים ומשרדים בארץ ובחו"ל.
את האמנות שלי אני יוצרת מהבטן והיא ללא ספק שינתה את חיי והולידה אותי מחדש.
חייו של איציק תג׳ר, אמן אוטודידקט, היו תמיד שזורים ביצירה. תג׳ר, יליד 1971, הוא איש שיוצר, חושב ופועל בכמה ערוצים במקביל. כבר בגיל צעיר גילה את התשוקה הגדולה הפועמת בו ליצירה: תחילה בעולם הבישול, שבו עסק שנים רבות. בהמשך נחשף גם לתחומי עיצוב הפנים ועסק בהם בהרחבה, אבל רק כשהחל לצייר במו ידיו, הרגיש שמצא את הייעוד האמיתי שלו.
פציעה קשה שריתקה אותו למיטה למשך שנתיים גרמה לתג׳ר לחשב מסלול מחדש בחייו. עוד בזמן הפציעה, החל לצייר פורטרטים עזים ומלאי נוכחות של נשים ומשם הציור החל לפרוץ ממנו ללא מעצורים.
תג׳ר משתמש בצבעים נוטפי חיות ותעוזה ויוצר דפוסי פופ ארט המשקפים את תשוקתו העצומה לחיים ואת תפיסת עולמו האופטימית. ההשראה שהוא שואב מאמנים רבים משלל דיסציפלינות, מאיב סן-לורן וקארל לגרפלד ועד אנדי וורהול ורוי ליכטנשטיין, יוצרת סגנון ייחודי ומקורי.
בציוריו, מתמקד תג׳ר לא פעם בחקירה של האור, ובאופן שבו הוא נוגע בדמות והופך אותה לתלת ממדית. את צבעי השמן והאקריליק שבהם הוא משתמש, תג׳ר רוקח בעצמו. הוא משקיע משאבים רבים בחיפוש אחר הגוונים המתאימים ביותר ומשלב בין השראות מעולם האופנה, מגזינים ישנים, חוף הים האהוב עליו וחיי היום-יום.
דמויות הנשים שתג׳ר יוצר מהוות מעין שיקוף של הקהל המתבונן בהן. רבות מהן מרכיבות משקפי שמש או מצוירות כשהן מביטות בדמותן במראה, אך נדמה שהמבט הזה הוא דו כיווני, ושמשהו בתחושותיהן האמיתיות נותר מסתורי ומעורפל. האם אלו הנשים שכל אחת הייתה רוצה להיות? האם הן משקפות כל אישה, באשר היא?
בזכות החיבור הרגשי העמוק שלו וההתמסרות הבלתי מתפשרת, תג׳ר מצייר ללא הפסקה, ממש מסביב לשעון, והביקוש ליצירותיו הייחודיות הולך וגובר. יותר ויותר אנשים מזהים את ערכן האומנותי הגבוה ואת היכולת של היצירות הללו לשדרג כל חלל, משרד או בית.
תוכלו להתרשם מעבודותיו של תג׳ר ממש כאן באתר, או לקבוע פגישה אישית בתיאום מראש, ולהתוודע לאדם מרתק וסוחף, שהיצירתיות והתשוקה ליצירה הן מהות אישיותו.
דובי רומן נשבה בקסמו של הציור האימפרסיוניסטי, הוא חיפש דרך לבטא תפיסה אימפרסיוניסטית של הטבע על ידי צילום – ראייה כביטוי של אור. רומן אינו מסתפק במשחקי האור בשדות ובחורשות, וביצירת דימויים זוהרים של הנוף. עבודותיו מציעות אור אחר; משטחי פרחי הבר ביער והגזעים האפלים מכוסים באור מסתורי, בזוהר רוחני הקורן מהטבע. יתכן ואותו אור מיסטי, נובע משורשיו הגליליים של האמן. משפחתו חייתה בצפת במשך חמישה דורות, וסבו, יצחק רומן, היה אמן ופסל, אשר תיעד את התרבות הדתית היהודית בצפת. דובי רומן חי בעיר, אך בורח שוב ושוב אל הטבע כצורך קיומי, ובמיוחד אל היער. הוא אינו מנסה לתעד את נופי הארץ כפשוטם, אלא שואף להגיע מבעד למקום המסויים אל האוניברסליות שבטבע ואל שלוות הנפש וההרמוניה שהיער מציע. כמו הציירים האימפרסיוניסטים, שיצאו מהסטודיו אל הטבע, משיג גם דובי את האפקט המיוחד של תמונותיו בחוץ, ברגע הצילום עצמו. הוא משתמש בטכניקה של ריבוי חשיפות, חלקן מעט מחוץ לפוקוס ומזוויות משתנות. "תנועה קלה של הגוף ואני יכול לתפוס ניואנסים, שמשנים את המציאות לחלוטין", אומר דובי. "לעולם אינני יכול לחזות במדויק את התוצאה הסופית, זו הצטברות של הרבה מרכיבים, הרבה שערים שנפתחים".
דובי רומן עבד כעורך וידאו וכטכנאי שידור בטלוויזיה החינוכית במשך כ-36 שנים. ב-1994 סיים 3 שנות לימודי צילום ב-NYIP בניו יורק. דובי יצא לגמלאות בשנת 2018. הוא מתמסר באופן מלא לצילום אמנותי בטבע, הוא משתתף בפרויקטים ובתערוכות צילום בארץ ובעולם, ומלמד תלמידים בשיעורים פרטיים אחד על אחד. הוא נשוי, אב לשלושה, וחי בתל-אביב. http://dubiroman.com
יש אנשים שיכולים לחיות חיים שלמים ולא לדעת מה בעצם הייעוד שלהם בחיים. למזלו של איתי, הוא גילה בגיל 40 שהוא צייר. אם אתם לא מאמינים, תעשו גוגל עליו, הציורים המדהימים שלו מדברים בעד עצמם.
